החלטה בתיק צ"א 6586-06-11

1.         בפניי בקשה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982 לפיה מתבקש ביהמ"ש להורות למשיבה להתיר למבקש לעיין ולהעתיק את הנוסח המלא של הנחיות מדור תעבורה מס' 8/11 "רישום של יותר מדו"ח אחד כלפי המשתמשים בדרך", סימוכין : נוהל מדיניות את"ן 02.231.01.

2.         ב"כ המבקש טען בבקשה כי כנגד המבקש הוגשו 3 דוחות  נפרדים בגין אותו אירוע, האחד מס' 10200982048 המייחס למבקש עבירה של נהיגה כשרישיון הנהיגה אינו תקף לסוג הרכב וכן נהיגה בשכרות תוך סירוב לתת דגימה של אויר נשוף, השני - מספרו 10200982055 המייחס למבקש נהיגה ללא תעודת ביטוח ואי ציות להוראות שוטר במדים והשלישי מספרו 1020092063 המייחס למבקש  נהיגה בקלות ראש.

ב"כ המשיב טוען כי מדובר בחומר חקירה רלוונטי לצורך הגנת המשיב.

לדבריו הפסיקה קבעה כי חומר חקירה יכול שיהיה גם כזה אשר נמצא בשליטת התביעה וכי המשיבה הכפופה להוראות את"ן יכולה להעביר לידיו את הנוהל ללא כל קושי.

3.         ב"כ המשיבה טען מנגד כי אין מדובר בעבירות קלות וטכניות שאז היה מקום לקבל את טענת המבקש וב"כ. לדבריו מדובר בעבירות חמורות של אי ציות להוראות שוטר, נהיגה בקלות ראש תוך סיכון חיי אדם ונהיגה בשכרות. ב"כ המשיבה הוסיף כי כל הדוחות מנוהלים באותו אירוע  והגנת המבקש לא תיפגע באם לא יועבר לידיו הנוהל המבוקש.

4.         זכות העיון בחומר החקירה מעוגנת בהוראות סעיף 74 לחסד"פ , בס"ק (ב) נקבע:

"ב.       נאשם רשאי לבקש מביהמ"ש שאליו הוגש האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא לטענתו חומר חקירה ולא הועמד לעיונו ".

            לטענת המבקש, וכבר נפסק על ידי ביהמ"ש ב בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל פ"ד נ"ג 2(1) בעמ' 4- 5  אין הנאשם צריך לסמוך על שיקול דעתה של התביעה מה חיוני ורלוונטי להגנתו של הנאשם ואל לה לתביעה לשים עצמה כמי שיודעת מה טוב לנאשם שהרי מה שטוב לנאשם לא בהכרח חשוב , חיוני וטוב לתביעה.

            אולם, כפי שהובהר בפסיקה השיקול המרכזי ביישומה של נוסחת האיזון המבקשת  לממש ולקיים את זכותו של הנאשם להליך הוגן שיאפשר לו להתגונן לצד האינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות, מורה כי בכל מקרה תיבחן זיקתו של החומר לאישום ולנאשם ותיבחן האפשרות הסבירה כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם  .

            כאשר מדובר ב"חומר חקירה מובהק  וברי כי קיימת אפשרות סבירה שתהא בחומר תועלת להגנת המבקש יורה ביהמ"ש על גילויו של החומר למבקש, אולם ככל שהרלוונטיות בין החומר לבין השאלות העשויות להיות במחלוקת רחוקה יותר וככל שהזיקה בין החומר לפוטנציאל ההגנה נחלשת, כך האיזון נוטה יותר לחובת המבקש.

            החוק אינו מגדיר מהו חומר חקירה ובין התביעה להגנה קיימת לא אחת מחלוקת בעניין זה. התביעה מחד שואפת לצמצם את משמעות המושג ולצמצמו רק לאותן ראיות, הודעות , דוחות וחפצים שהועברו אליה על ידי הגוף החוקר, תוך שהיא מרכזת בתיק החקירה המועבר לתביעה את הראיות הרלוונטיות ומותירה ברשותה "חומר פנימי" המלווה את הפעילות המשטרתית ואשר אין בו כשלעצמו כדי לתרום ראייתית לבירור המחלוקת.  ההגנה לעומת זאת שואפת להרחיב את משמעות המושג ולכלול בו כל חומר שריכזה ברשותה המשטרה לבירור החשדות שבגינן קוימה החקירה והוגש כתב האישום, לרבות כל חומר העשוי להשליך על מהימנות העדים, בין שמדובר בראיות כשרות או פסולות , הודעות, חפצים, מידע מכל סוג , לרבות חוות דעת והערכות פנימיות של הגוף החוקר.  בין שהחומר הובא לידיעת התביעה והוא מצוי ברשותה ובין שלא הובא לידיעתה או שאיננו מצוי ברשותה. 

לפיכך מורי הדרך העיקריים בהחלטה מהו חומר חקירה הם השכל הישר והענקת הזדמנות הוגנת לסנגוריה להכין את הגנתה ובעת ובעונה אחת אין להפליג למרחקים ואין לכלול באותו חומר חקירה ראיות שהרלוונטיות שלהן לתביעה הכללית הנדונה היא רחוקה ושולית, ראה לעניין זה בג"צ 5274/91 חיים יוסף חוזה נ' שר המשטרה - רוני מילוא, פ"ד מו(1), 724 , 725-726 (1992).

            טבעו, מהותו וזיקתו של החומר לעניין הנדון ייבחן על פי תכליתה של הוראת סעיף 74(א) המבקשת לקיים את זכותו של הנאשם למשפט הוגן.

            מכאן שהמבחן הקובע האם חומר מסוים הוא "חומר חקירה" הינו מידת הרלוונטיות שלו לאישום, לשון אחר - מבחן הנגיעה של החומר לאישומים ראה לעניין זה  בג"ץ 1689/02 יעקב נימרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2003(3), 139 (2003).

            לענייננו, ב"כ המבקש עותר לקבל לידיו את הנוסח המלא של הנחיית מדור תעבורה מס' 8/11 "רישום של יותר מדו"ח אחד כלפי המשתמשים בדרך" סימוכין : נוהל מדיניות את"ן 02.231.01, שכן, לשיטתו מאחר ונרשמו למבקש 3 דוחות נפרדים בגין אותו אירוע, יש בנוהל המבוקש רלוונטיות להגנת המבקש, במסגרת ההליך הפלילי כנגדו.

ניתוח הגישה המרחיבה מבקש לפרש את המושג חומר חקירה כך שיכללו בגדרו גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום ראה בג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124 , 126-127 (1985).

במילים אחרות, הגדרת חומר החקירה משתרעת על כל חומר הקשור בין במישרין ובין בעקיפין לאישום וליריעה הנפרשת בפני ביהמ"ש, יחד עם זאת "חומר חקירה" אינו כולל באופן גורף  כל ראיה ואין גם להפליג למרחקים, הגישה המרחיבה אינה חסרת גבולות

ראה לענין זה בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים,פ"ד נז(4), 625 , 631-632 (2003).

הפסיקה קבעה לא אחת כי תרשומות פנימיות ודוחות סיכום פנימיים אינם מהווים חומר חקירה (ראה לעניין זה  בש"פ 7008/97 מדינת ישראל נ' אביהו הורוביץ , פ"ד נא(5), 224 , 226-227 (1997).